מסך «הגדרות ← סטטוסים» הבטיח דבר פשוט: המשרד מוסיף סטטוס משלו, מחבר אותו לשלב במשפך — ופניות יושבות עליו. ההבטחה לא התקיימה עד הסוף: הפניות המשיכו להיכנס רק לסטטוסים שהגיעו כברירת מחדל. עכשיו רשימת הסטטוסים היא באמת רשימה של המשרד.
אתם קוראים לשלבים בשמות שנהוגים אצלכם ומסדרים אותם בסדר שלכם — «ממתין למסמכים», «נשלחה הצעה», מה שמתאים לעבודה שלכם בפועל. פנייה עולה על כל סטטוס פעיל בכל דרך שבה משנים סטטוס: מהרשימה, מכרטיס הפנייה ומטופס השיחה; פנייה חדשה — שנקלטה או יובאה מההיסטוריה — מתחילה בסטטוס הפתיחה של המשרד שלכם, ולא בזה שהגיע מהמפעל. יומן המעברים שומר את מה שהיה גם אם הסטטוס עצמו הוצא מהרשימה בהמשך.
כל סטטוס מחובר לאחד מחמישה שלבי מערכת — חדש · נוצר קשר · פנייה מתאימה · עסקה · נסגר ללא עסקה. השלבים הם קבועים של המוצר, ועליהם נשען כל מה שנספר: משפך לוח המחוונים, פס מסלול הטיפול בכרטיס, הייצוא ולולאת האיכות. לכן אפשר לשנות שמות סטטוסים בלי חשש — המספרים והאירועים נספרים אותו דבר בכל מערכת שמות.
כמה גבולות המוצר שומר בעצמו:
- סטטוס שדורש הרשאת סגירת עסקה אינו נקבע מטופס השיחה לעולם — סגירת עסקה היא פעולה נפרדת;
- אם בשלב הנדרש לא נשאר סטטוס מתאים ופעיל, השיחה נרשמת בכל זאת: הטקסט והשיחה החוזרת אינם נאבדים, והמערכת אומרת שהסטטוס לא השתנה — ולבעלים היא אומרת גם איפה מתקנים את זה;
- סטטוס שיש עליו פניות אי אפשר למחוק, והמערכת אומרת כמה הן; לכבות אפשר, ואז היא מזהירה כמה פניות יישארו עליו;
- סטטוס כבוי נשאר במסנן הרשימה עם הסימון «כבוי» כל עוד יש עליו פניות — אחרת ההמלצה «העבירו את הפניות» הייתה בלתי אפשרית לביצוע.
בשמירה נבדק גם מינימום אחד: צריך סטטוס פעיל בשלבים «חדש», «פנייה מתאימה» ו«נסגר ללא עסקה». זה לא צמצום של החופש אלא התנאי שבו הרשימה נשארת מסלול שאפשר לעבור.